פסק-דין בתיק ת"א 158156-09

פסק דין זה ניתן לאחר שהגיע לידי הח"מ לפני ימים ספורים תמלול ההקלטה של דיון ההוכחות שהתנהל בתביעה שטרית שהגיש התובע נגד הנתבעת בגין שיק מספר 9862 על סך של 133,500 ש"ח שמועד פירעונו ביום 31/12/07 (להלן: " השיק").

התובע פתח תיק הוצאה לפועל בגין השיק כנגד הנתבעת ובעלה, מר יצחק לובטון (להלן: " יצחק"). הליכי ההוצל"פ עוכבו בעקבות ניהול הליך בוררות, אך לאחר מכן הוגשה בקשה לחידוש ההליכים כנגד הנתבעת בלבד, ובית המשפט נעתר לבקשה. בהמשך לכך הוגש כתב תביעה מתוקן כנגד הנתבעת וכתב הגנה מטעמה.

אין חולק כי ביום 28/10/03 נחתם בין יצחק, התובע ואיש עסקים בשם שמואל (שמוליק) אינהורן הסכם מייסדים להקמת חברה, נ/1 (להלן: " ההסכם"), וזאת לצורך הקמתה והפעלתה של מרפאת שיניים. התובע התחייב בהסכם בין היתר להשקיע כספים בחברה וכן להלוות ליצחק באופן אישי סכום השווה ל- 30,000 דולר ארה"ב (להלן: " ההלוואה"). עוד הוסכם כי כל סכום שישולם ליצחק מהחברה הן כמשכורת הן כדיווידנד והן כל סכום אחר, יועבר ישירות לתובע על חשבון ההלוואה.

מכתב התביעה המתוקן עולה כי לשם הבטחת ההתחייבות להחזרת ההלוואה, נתן יצחק שיק בטחון הנחזה להיות שיק של אשתו הנתבעת, מחשבונה של הנתבעת אשר נחזה להיות חתום על ידי הנתבעת, תוך שהוא מציג בפני התובע ובפני מר אינהורן מצג שווא שלפיו השיק ניתן על ידי הנתבעת. על פי כתב התביעה, "בפועל התברר כי במועד קבלת ההלוואה הוליך יצחק את התובע בכחש ובמרמה כלפי התובע ואולי גם כלפי אשתו בכך שלקח את השיק מאשתו ללא ידיעתה (כך היא טוענת לפחות) ולטענתה הוא זייף את חתימתה על השיק ..." (סעיף 5-ד). לטענת התובע, העסקה נשוא ההסכם התגבשה בשיחות שהתקיימו בביתה של הנתבעת ובנוכחותה, כאשר הנתבעת ידעה לכל הפחות על מהות העסקה, לרבות מתן הביטחון להחזר ההלוואה. כמו כן נטען כי ידוע לתובע שיצחק עשה שימוש ניכר בשיקים אחרים שנמשכו בחשבונה של הנתבעת. לפיכך נטען כי מסירת השיק נשוא התביעה לתובע הייתה בידיעת הנתבעת ו/או בהרשאתה, בין הרשאה מפורשת ובין בהרשאה מכללא, ומשהלוואה זו לא הוחזרה, יש לחייב את הנתבעת בסכום השיק.

בכתב ההגנה נטען כי השיק אינו חתום על ידי הנתבעת אלא נמשך על-ידי יצחק שלא בידיעתה ו/או בהסכמתה ו/או בהרשאתה של הנתבעת. עוד נטען כי התובע ואינהורן ניסו כל העת לצרף את הנתבעת כצד להסכם אך היא סירבה לכך בכל תוקף, וכן ביקשה מבעלה כי יימנע אף הוא מלחתום על ההסכם. על פי כתב ההגנה, הנתבעת לא ידעה כי בעלה הסכים בסופו של דבר לחתום על ההסכם עם התובע ואינהורן וגילתה זאת רק בדיעבד, לאחר שהחלו עבודות השיפוץ לצורך הקמת המרפאה. בנוסף טענה הנתבעת כי גם לגופו של עניין לא קיים חוב, שכן פירעון ההלוואה נועד להתבצע מהמשכורות החודשיות שאמורות היו להיות משולמות ליצחק בעלה לפי ההסכם, כאשר בפועל לא קיבל יצחק כספים כלשהם על חשבון משכורותיו, ומנגד הוצג מצג שווא באמצעות אינהורן שלפיו הכספים הנ"ל משמשים לפירעון ההלוואה.

התובע ומר אינהורן ערכו תצהירי עדות ראשית שבהם חזרו על הטענות בכתב התביעה.

הנתבעת ערכה תצהיר עדות ראשית שבו חזרה על הטענות בכתב ההגנה. על פי תצהירה של הנתבעת, התובע ואינהורן לחצו עליה מאוד לחתום על ההסכם, אולם היא סירבה לכך ואף לא רצתה שבעלה יתקשר בהסכם, בין השאר מאחר שהצדדים נראו לה לא אמינים. עוד הצהירה הנתבעת כי החתימה המופיעה על השיק אשר נחזית להיות חתימתה היא מזויפת, כמו גם יתר הפרטים המופיעים על השיק. בהקשר זה הצהירה הנתבעת כי בעלה לא היה מיופה כוח לפעול בחשבון, וכי היא בלבד חתמה על שיקים, ולתמיכה בטענתה זו הציגה שיקים אחרים שנמשכו מהחשבון באותה תקופה. הנתבעת העלתה בתצהירה תמיהות על כך שהתובע הסכים ליטול את השיק המשוך מחשבונה על אף שידע על התנגדותה לחתימת ההסכם.

יצחק הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם אשתו, הנתבעת, שבו הצהיר כי לא היה מורשה לפעול בחשבונה ואף לא נהג לחתום בשמה על שיקים, וכי השיק נשוא התביעה נמשך שלא בידיעתה ושלא בהסכמתה. כמו כן הצהיר יצחק כי התפתה להבטחות כספיות שניתנו לו מצד אינהורן והתובע וחתם על ההסכם חרף התנגדותה של אשתו, שלא בביתו ושלא בידיעתה של הנתבעת. לעניין החוב הצהיר יצחק כי סוכם שההלוואה בסך של 30,000$ תיפרע מהמשכורות החודשיות שלו ומרווחי המרפאה, ולפי חישובי הכספים שלא שולמו לו, ההלוואה סולקה לקראת סוף 2005 או בסמוך לכך, אך למרות זאת הוסיף שלא לקבל משכורות או כספים שהגיעו לו מתוקף ההסכם. בנוסף הצהיר יצחק כי בכל המועדים הרלוונטיים מודר מכל הנושא הכספי של המרפאה, ולפיכך לא יכול היה לבדוק ולאמת את הנתונים הכספיים.

במהלך דיון ההוכחות נחקרו המצהירים הנ"ל בחקירה נגדית, ולאחר מכן סיכמו באי כוח הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

דיון

בפני תביעה שטרית אשר הועלתה בה טענת זיוף, ולכן הנטל להוכחתה מוטל על התובע. כפי שיפורט להלן, לא עלה בידי התובע להרים נטל זה ולהוכיח כי השיק אכן נחתם על ידי הנתבעת או כי נמשך בידיעתה או בהרשאתה.

לעניין החתימה עצמה, הנתבעת הצהירה כי לא חתמה על השיק ולא כתבה גם את כל יתר הפרטים הרשומים עליו, וגרסתה זו לא נסתרה בחקירה הנגדית (ראו למשל עמוד 12 לפרוטוקול, מול שורות 12-13). יצוין כי לבקשת התובע, הציגה הנתבעת העתקים של עשרות שיקים אחרים אשר נמשכו מחשבונה בתקופה הרלוונטית, והחתימה המופיעה בכל אותם שיקים נחזית להיות שונה על פניה מהחתימה שבמחלוקת, כאשר הדבר בא לידי ביטוי בין היתר בכך שבכל השיקים האחרים החתימה הינה בשם "רויטל נתן", ורק בשיק נשוא התביעה מופיע השם "רויטל לובטון". יצחק הצהיר והעיד כי הוא זה שחתם על השיק וכתב את הסכום הרשום בו (סוף עמוד 32 ותחילת עמוד 33 לפרוטוקול). התובע ואינהורן העידו כי השיק לא נחתם בפניהם והם אינם יכולים לדעת מי חתם עליו (ראו עדותו של התובע בעמוד 7 לפרוטוקול, מול שורות 23-24 ועדותו של מר אינהורן בעמוד 9 מול שורה 26). עוד יצוין כי ב"כ התובע עצמו טען בסיכומיו כי לא היה טעם בהגשת חוות דעת מומחה להשוואת כתבי יד הואיל "והיה לי ברור שהחתימה הזאת, רוב הסיכויים שהיא לא נחתמה על ידה" (עמוד 49 לפרוטוקול, מול שורות 28-29). לפיכך, בהעדר חוות דעת מומחה לכתבי יד או כל עדות אחרת הסותרת את גרסתה של הנתבעת בעניין החתימה, הנני קובע כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו על מנת להוכיח כי השיק אכן נחתם על ידי הנתבעת.

לגבי טענת ההרשאה, הנתבעת הצהירה כי השיק נמשך שלא בידיעתה ושלא בהסכמתה (סעיף 5.1 לתצהיר). עוד הצהירה הנתבעת כי אמנם ידעה על המגעים בין בעלה יצחק לבין התובע ואינהורן, אולם היא סירבה לחתום על ההסכם ביניהם או לאשר אותו, ואף הפצירה בבעלה שלא לחתום. לדבריה נודע לה רק בדיעבד כי בעלה לא שעה לעמדתה וחתם בכל זאת על ההסכם, ואף זאת בנוסח שונה ממה שהוצג לה (ראו פסקה 4.5 לתצהיר). יצחק תמך בטענות אלה והצהיר כי התפתה להבטחות כספיות שניתנו לו מצד אינהורן והתובע וחתם על ההסכם למרות התנגדותה של הנתבעת וללא ידיעה (סעיפים 8 ו- 9 לתצהיר).

בחקירתה הנגדית העידה הנתבעת כי נודע לה על השיק רק כאשר קראו לה להגיע לבנק (עמוד 12 לפרוטוקול, מול שורות 12-13). בהמשך העידה כי לא הייתה נוכחת בעת החתימה על ההסכם, ובעלה אמר לה שהגיעו להסכמה חברית בלחיצת יד בלבד (עמוד 20 לפרוטוקול, מול שורות 4-9; ועמוד 27, מול שורות 18-19). עוד עלה מעדותה של הנתבעת כי רק לאחר שהשיק הוצג לבנק ראתה את ההסכם שנחתם בפועל (עמוד 27, מול שורות 13-15). הנתבעת העידה בהקשר זה כי אף שעיינה בטיוטת ההסכם הראשונה, נודע לה על עניין ההלוואה רק בדיעבד (עמוד 20, מול שורות 4-9).

אין חולק כי הנתבעת אינה חתומה על ההסכם. מר אינהורן העיד כי אינו זוכר האם הנתבעת הייתה נוכחת בפגישה השנייה במשרד עורכי הדין שבה נחתם ההסכם (עמוד 9, מול שורות 15-16) אולם התובע עצמו אישר בחקירתו הנגדית כי הנתבעת לא הייתה נוכחת בפגישה זו (עמוד 17 לפרוטוקול, מול שורות 12-17).

מכאן שלא הוכח כי ההסכם נחתם בידיעתה או בהסכמתה של הנתבעת.

מכל מקום, גם בהסכם אשר נחתם בסופו של דבר ושכלל התייחסות לעניין ההלוואה לא נקבע דבר לגבי מסירת שיק ביטחון, כך שהנתבעת לא יכולה הייתה לדעת גם מתוך ההסכם עצמו על הכוונה למסור שיק מחשבונה להבטחת סכום ההלוואה. אין חולק כי יצחק הגיע לבדו עם השיק כשהוא חתום (ראו עדותו של התובע בעמוד 7 לפרוטוקול, מול שורות 23-24), כאשר מעדותם של התובע ומר אינהורן עלה כי הם אינם יודעים מידיעתם האישית האם הנתבעת נתנה לבעלה הרשאה למשוך את השיק מחשבונה (ראו עמוד 8 לפרוטוקול מול שורות 16-21, ועמוד 9, מול שורות 26-28).

הנתבעת אמנם הודתה בחקירתה הנגדית כי בעלה עשה שימוש בשיקים אחרים שלה בידיעתה ובהרשאתה, אך הדגישה כי מדובר היה בשיקים שנמשכו לצרכי העסק שעליהם חתמה בעצמה וידעה מראש לאיזה ספק הם מיועדים (עמוד 12 לפרוטוקול, מול שורות 32-33). כמו כן העידה הנתבעת כי לא הייתה מסכימה לעשות שימוש בשיק שלה לצורך כיסוי ההלוואה שנועדה להחזרת חובות קודמים של יצחק (עמוד 21, מול שורות 12-16). יצוין כי התובע אישר בחקירתו הנגדית כי ההלוואה ניתנה בגין עניין פרטי שאינו קשור לעסק (עמוד 8, מול שורות 18-21), כאשר על פי תצהירו מדובר בחוב הימורים (סעיף 5ב. לתצהיר עדותו הראשית) ועל פי עדותו של מר אינהורן מדובר בחובות לשוק האפור (עמוד 9 לפרוטוקול, מול שורות 6-9).

ב"כ התובע ניסה להראות כי ישנם שיקים נוספים אשר הנתבעת אינה חתומה עליהם אך לא התנגדה למשיכתם. מר אינהורן העיד כי ראה את יצחק חותם על שיקים אחרים של הנתבעת (עמוד 10 לפרוטוקול, מול שורות 5-6), אך אין לייחס לכך משקל משמעותי כלשהו הואיל ומדובר בעדות כבושה שלא הוזכרה כלל בכתב התביעה או בתצהירו של מר אינהורן, והועלתה לראשונה ללא פירוט או אסמכתאות לקראת סוף חקירתו הנגדית. כאמור לעיל, הנתבעת עצמה הכחישה כי יצחק עשה שימוש בשיקים אחרים שלה אשר היא לא הייתה חתומה עליהם. ב"כ התובע הציג בפני הנתבעת חתימות המופיעות על גבי שיקים אחרים ושאל האם מדובר בחתימתה, ואף שהנתבעת היססה בנוגע לחתימות מסוימות, העידה בסופו של דבר לגבי כל השיקים שהוצגו לה כי היא סבורה שמדובר בחתימתה (עמודים 16-17). לאור עדות זו, וכאשר בית המשפט התרשם כי באף אחד מהשיקים שהוגשו לתיק (למעט השיק נשוא התביעה) אין חתימות השונות על פניהן באופן ברור ומובהק מהחתימות האחרות, אין בידי הח"מ לקבוע על סמך עיון בשיקים בלבד וללא חוות דעת מקצועית האם ישנם שיקים נוספים שנמשכו מהחשבון ולא נחתמו על ידי הנתבעת.